הימים ימי מלחמת העולם השניה, תחילת שנות ה-40 של המאה הקודמת. היישוב בארץ ישראל דואג מהתקרבות כוחות הנאצים לעבר גבולותינו. חלק מצעירי ארץ ישראל התנדבו לצבא הבריטי ונוצר הצורך והכורח להקים כוח שיקח על עצמו את הגנת היישוב. דוד גדנקן עם 10 דברים שרציתם לדעת על הפלמ"ח, החוגג בימים אלה 75 להיווסדו.

א. כשכוחותיו של הגנרל ארווין רומל, מפקד מאד בכיר בצבא הנאצי ומאד מקורב לפיהרר אדולף היטלר ימ"ש, התקדמו לעבר ארץ ישראל, הוחלט במוסדות היישוב בארץ, בשיתוף גורמים מסוימים בצבא הבריטי ששלט בארץ, להקים כוח מגן מקרב צעירי היישוב. הגוף הצבאי החדש נקרא פלמ"ח, ראשי תיבות "פלוגות מחץ".

ב. מפקדת ההגנה תיכננה להקים 9 פלוגות מחץ של מתנדבים בלבד. החובה לציין כי כמה פלוגות מיוחדות הוקמו בארץ כבר בשנות ה-30 כדוגמת "הפלוגה הנודדת", או "פלוגות השדה". מתוך כוחות אלה נבחרו מפקדים לפלוגות המחץ החדשות. המטרה הייתה לאמן הכוח החדש בשיטות של לוחמת גרילה, ידע בסיור וניווט, ידע נרחב באמצעי ובשיטות חבלה ובעיקר בשיטות תקיפה. הרצון היה להכין הכוחות להגנת הארץ מפני תקיפת הנאצים.

ג. מטה ההגנה מינה את יצחק שדה כמפקד של פלוגות המחץ ולידו שני סגנים. יחידה סודית ומיוחדת הוכפפה למטה הפלמ"ח, הייתה זו יחידת המסתערבים הראשונה בתולדות כוחות המגן. שם היחידה היה "המחלקה הסורית". מתנדבים ששלטו בשפה הערבית ובמנהגי המוסלמים, הוכשרו למשימות חבלה ומודיעין ונשלחו למשימות בסוריה ובלבנון. בנוסף לאיסוף המודיעיני חוליות אלה יועדו לפעול כנגד הנאצים במקרה של כיבוש גרמני.

ד. הבעיה העיקרית כבר אז, הייתה בעיה תקציבית ולכן מאות המתנדבים הצעירים המשיכו בעיסוקיהם הרגילים ונקראו לשבוע אימונים בכל חודש. רק לאחר לחץ כבד על הבריטים, שליטי הארץ, הקציבו אלה סכום שהביא לגיוס כ-300 צעירים לשירות התנדבותי קבוע. האימונים העיקריים היו אז ניווטים וסיורים וכמובן לימוד והפעלת אמצעי חבלה. נציין כאן כי כשהצבא הבריטי פלש ללבנון שהיתה אז תחת שלטון צרפתי מקורב לגרמניה, היו אלה מפקדי הפלמ"ח שעזרו בניווט הכוחות אל תוך לבנון או לחילופין תפיסת גשרים לאבטחת ציר הכניסה. מפקדי כוחות אלה היו משה דיין (לימים רמטכ"ל צה"ל ושר הביטחון) ויגאל אלון (לימים מפקד הפלמ"ח, שר החינוך ושר החוץ של ישראל).

ה. כשהתקדמו הכוחות הגרמניים במדבר המצרי אל עבר ארץ ישראל, אורגנו מחנות של פלוגות פלמ"ח בקיבוצים הדרומיים (קיבוץ דורות וקיבוץ גת) כשעיקר מטרתם עיכוב הכוחות הנאציים באמצעות מיקוש, מארבים, תקיפות וכד'. הפלמ"ח הקים מחלקה גרמנית, לוחמיה יוצאי גרמניה ואוסטריה שדיברו גרמנית שוטפת. מטרתם הייתה פעילות מאחורי קווי האויב כשהם מתחזים לגרמנים. תוכנית המטה הכללי של ההגנה,למקרה של פלישה גרמנית הייתה "מצדה על הכרמל". התכנית הייתה התבצרות בצפון הארץ בכלל ועל הר הכרמל על כל שלוחותיו בפרט, להגנה של הקרבה ולא כניעה בפני הנאצים. כוחותיו של רומל הובסו במדבר המצרי, התכנית ההגנתית כמובן בוטלה אבל כעבור שנים בעת מלחמת העצמאות הלקחים נלמדו בעיקר בהפעלת הפלמ"ח במסגרת צה"ל.

ו. כשהבריטים ניצחו בקרב אל עלמיין הפסיקו מיידית את תמיכתם התקציבית בכוחות הפלמ"ח. הארגון הצבאי הזה נאלץ לרדת למחתרת. יצחק טבנקין ממנהיגי היישוב וההגנה העלה רעיון שמחלקות הפלמ"ח יועברו לקיבוצים, יעבדו בעבודות בחקלאות ובשירותים בתוך הקיבוץ. מגורים אוכל ונשק (שהיה חבוי וחלקו באישור) יסופקו לפלמחניקים תמורת עבודתם. הלוחמים יקחו חלק בשמירה על היישובים והקיבוץ יאפשר 8 ימי אימונים בכל חודש (14 ימי עבודה) ו-7 ימי מנוחה. כשהחלה השיטה לעבוד, הקיבוצים היוו את מרבית תקציבו של הפלמ"ח וכ"כ היחידות הפכו לכוחות ניידים ועצמאיים. היו שהשתחררו מהשרות כעבור שנתיים, היו שהתנדבו לבריגדה היהודית שנלחמה לצד הבריטים באירופה כנגד הנאצים. שתי עובדות אלה גרמו להפחתה בכמות הלוחמים של הפלמ"ח. הפתרון היה קריאה לחברי תנועות הנוער להתנדב והוקמו "הכשרות מגוייסות", מסגרת טרום התיישבות, כחלק מהגשמת הרעיון להקמת יישובים קיבוציים.

ז. הפלמ"ח התרחב והאימונים קיבלו צביון צבאי מובהק. אימוני כושר , לימודי ירי בכל כלי נשק שהיה מצוי , קפ"פ שהוא אימון בקרב פנים אל פנים בעזרת מוטות עץ או בידיים חשופות. הפלמחניקים הירבו לסייר בארץ תוך התמחות בניווט ,הכרת הטופוגרפיה של ארץ ישראל . בתוך הקיבוצים למדו עזרה ראשונה , שימוש במכשירי קשר ואלחוט. הפלמ"ח ייסד קורסים למפקדים ברמות השונות (מפקדי כיתות ומפקדי מחלקות) . הוותיקים שפרשו מהפלמ"ח בסיום שירותם היוו כוח עזר בעת הצורך ולמעשה היה זה יסוד שיטת שירות המילואים.

ח. אחת מהתקופות ההירואיות של הפלמ"ח, טרום הקמת המדינה, הייתה ההרתמות של הפלמחניקים בניהול ובעזרה בהעלאת המעפילים, בספינות שנחתו בלילות בחופי ארצנו. הייתה זו מלחמה מתמשכת בכוחות הבריטיים גם באופן ממשי וגם בהעלמת המעפילים ופיזורם בקיבוצים ובמושבים בארץ. חלק ממפקדי הפלמ"ח היו מפקדי ספינות המעפילים וחלק "הגדעונים" היו האחראים על מכשירי הקשר והמורס על הספינות. שיא הלוחמה בבריטים הייתה בפריצה למחנה העצורים בעתלית וכן פיצוץ תחנות הרדאר (בעיקר על הר הכרמל) ותחנות משטרה בריטיות. אחד המבצעים היותר מפורסמים היה "ליל הגשרים" לוחמי הפלמ"ח פוצצו עשרה גשרים ברחבי הארץ, כדי לפגוע בניידות הצבא הבריטי ואפשרות חדירה של כנופיות ערביות (הלילה שבין ה16 ל17 ביוני 1946).

ט. בפרוץ מלחמת השחרור, הפלמ"ח היה מורכב בעיקר משלוש חטיבות לוחמים "יפתח" "הראל" (בפיקוד יצחק רבין) וחטיבת הנגב. היו גם יחידות מיוחדות ונוספות כדוגמת "הפלוגה הימית" (לימים התפתחה לקומנדו הימי בחיל הים), "מחלקת הטיס", "המחלקה הערבית", המחלקה הגרמנית והפלוגה הדתית (צעירים שומרי מצוות שהתנדבו לשירות בפלמ"ח). בשנת 1947 מנה הפלמ"ח כ-2100 לוחמים סדירים ועוד כאלף לוחמים במה שהיה קרוי אז "הרזרבה" (המילואים). בשיא מלחמת השחרור מנה הפלמ"ח כ-6000 לוחמים.

י. הפלמ"ח לקח חלק בקרבות הקשים ביותר במלחמת העצמאות. לחימה קשה וארוכה בפריצת הדרך לירושלים, המלחמה בתוך ירושלים כדוגמת מנזר סן סימון, הנסיונות לפרוץ לעיר העתיקה ועוד. שחרור הנגב, כולל החדירה לתוך סיני בגירוש כוחות מצריים (בפיקודו של יגאל אלון) ובהגעה עד אום רשראש, היא אילת דהיום. מלחמה ללא חת הייתה בשחרור צפת ובהמשך כיבוש הגליל העליון. כ-1200 נלוחמי הפלמ"ח נפלו חלל במלחמת השחרור כרבע מהלוחמים והיו גם פצועים רבים. היה זה דוד בן גוריון שבתחילת חודש נובמבר 1948 החליט "לפרק את הפלמ"ח" שיטתו הייתה כי צה"ל הוא צבא העם ולכן פיזר את מפקדי הפלמ"ח כקצינים בכל היחידות של צה"ל. מפקדי הפלמ"ח היו שדרת הפיקוד הבכיר (כולל רמטכלי"ם רבים) של צבאנו וכן מדינאים ואנשי מדע. רבים מלוחמי הפלמ"ח הקימו קיבוצים על כל גבולות ישראל.

ללוחמי הפלמ"ח החיים כיום עימנו נאחל כי זיקנתם תהא בבריאות ובנחת רבה מפרי מה שתרמו למדינה.